מי שעוקב אחר הכתבות שלי בוודאי שם לב שאני כותב (ומשקיע) רק בחברות בישראל. זה לא תמיד היה כך, למעשה עד לפני שנים בודדות השקעתי בעיקר בארה”ב ובאירופה, שם נמצאים כל ה”מי ומי” של עולם ההשקעות. כמובן שיש בארה”ב הרבה יותר חברות מאשר בישראל (3,500 לעומת 425 בישראל הקטנה) וכן סברתי ושיש בכך מעין “פיזור סיכונים” – אם אני חי בישראל כדאי שהכסף שלי יהיה במקום אחר, לא?
כשהשקעתי בארה”ב הסתמכתי בעיקר על קריאה מעמיקה ככל שניתן עד שחשבתי שאני מבין את החברות, שמתי לב לתופעה מאכזבת – אמנם היו לי הצלחות גם בישראל וגם בחו”ל אך הכשלונות שלי היו רק בחו”ל.
לפתע פתאום רגולטורים, שאין להם בכלל מקבילה בישראל ולא ידעתי שקיימים או שקשורים לאותו ענף, עשו מהלכים ופגעו בחברות שהשקעתי בהן באופן שלא הייתי יכול לדמיין. צרכנים בארה”ב התנהגו באופנים שכשיראלי, לא הערכתי. כך,כישראלי שרגיל לראות קניונים הומי אדם לא הערכתי נכון את הסיכון הטמון בצמיחתה של אמזון ואת בעיית עודף הקניונים בארה”ב (שטחי המסחר לנפש בארה”ב הם בערך פי שלושה מאשר בישראל). פעם אחר פעם הרגשתי שאני מקבל ‘הלם תרבות’, האם הייתי עושה טעות כזו אם הייתי חי בארה”ב?
באמצע 2019 קיבלתי החלטה להתמקד בשוק הבית שלי בלבד, והתוצאות לא איחרו לבוא. בנוסף, ככל שהכרתי וחקרתי יותר חברות ישראליות, כך הרגשתי שאני מבין את מהלך העסקים הישראלי ואת המתחרים טוב יותר. כיום נדיר עבורי לנסוע ליד פרויקט או להסתכל על שלט חוצות בלי לקשר אותו לחברה ציבורית ישראלית.
עם הזמן, כששמתי לב שההשקעות שלי בישראל פשוט עובדות טוב יותר, הסטתי יותר ויותר מהתיק לחברות ישראליות. שמתי לב גם שניתן למצוא מציאות מדהימות בעיקר במניות הקטנות. בשלב מסוים לעשות חיפוש לבדוק אם יש בסיס לאינטואיציה שלי שהשקעות מקומיות פשוט עובדות טוב יותר, ולא התאכזבתי.
המחקר מאשר -כסף קרוב לבית עושה יותר
כך, מחקר של ה-National Bureau Of Economic Research בחן 78,000 משקיעים פרטיים ומצא כי ההשקעות המקומיות של משקיע- כלומר -השקעות בהן ההנהלה של חברה נמצאת בטווח של 400 קילומטרים ממקום ממקום המגורים של המשקיע (מה שמכסה את כל החברות הציבוריות בישראל, אלא אם אתם אילתים) – השיאו תשואה עודפת של 3.7% בשנה (!) תשואה זו הייתה אף יותר גבוהה המשקיעים השקיעו בחברות מקומיות וקטנות.
מחקר נוסף,של אוניברסיטת שיקגו, בוצע בקרב מנהלי השקעות מקצועיים מצא שמנהלי השקעות המשקיעים בחברות מקומיים משיאים תשואה עודפת משמעותית, הגבוהה אף יותר כאשר מדובר בקרנות המתמחות בהשקעות מקומיות. ומחקר משנת 2006 מצא שככל שמשקיע מרכז את כספו בפחות מניות, ובעיקר בחברות מקומיות, כך הוא השיא תשואה עודפת גבוהה יותר.
מחקר אחרון מ-2019, עשה הרבה כותרות, והראה ש’קוף’ (כלומר, מקבל החלטות אקראי) הוא יותר טוב ממנהל כספים ממוצע בתזמון מכירה של מניות. ובכן, מסתבר שהתופעה הזו מתהפכת כאשר מדובר בתיק מרוכז המושקע במניות מקומיות – משקיעים כאלה, בממוצע, מצליחים לדעת מתי לקנות ומתי למכור בצורה טובה יותר מקוף (שתופתעו לגלות שזה הישג מרשים).
ובכן, הייתי רוצה להגיד לכם שסגנון ההשקעה שלי נובע כתוצאה ממחקרים אקדמיים מבוססים, אך זה בדיוק הפוך . רק בדיעבד גיליתי שלהתמקדות שלי בשוק הישראלי יש בסיס אקדמי חזק, אך מה המקור של האפקט הזה? והאם ניתן להסביר אותו?
רסיסי מידע
כיצד זה אפשרי שעצם ההימצאות בטווח של כמה מאות קילומטרים הספיקה למשקיעים ממוצעים לעשות את הבלתי אפשרי ולהכות את מדדי המניות? חשבתי רבות על השאלה הזו בשנה האחרונה, ולדעתי התשובה היא שעצם החיים בחברה הישראלית מספקים לנו מידע רב שנקלט אצלנו בלי שנשים לב.
כאשר שוטטנו בחודשים אפריל-יוני בקניונים שוממים, בחנויות רחוב סגורות אך במרכזים פתוחים הומי אדם ושוחחנו עם מוכרים- קיבלנו מכך מידע רב, שיבוא לידי ביטוי בדוחות הרבעון השני שיפורסמו רק במהלך חודש אוגוסט. אם אנו מנהלים שיחה ליד מכונת הקפה בעבודה בה מוזכר שלא ניתן להשיג מקומות בבתי מלון בישראל עד ספטמבר – גם מכך אנו מקבלים מידע, שלא לדבר על המידע שאנו מקבלים חברות ציבוריות הקשורות לקריירה בה בחרנו (עצה שלי – רפרפו בשמות ברשימת החברות הציבוריות וחפשו שמות מוכרים, ייתכן ותופתעו ותגלו שחברה מוצלחת שאתם עובדים איתה כל יום היא ציבורית).
המידע הזה, בנאלי ככל שהוא נשמע, יהיה לעתים קרובות ההבדל בין הצלחה לכישלון. אם אנחנו קונים מניה בארה”ב על בסיס זה שהיא נראית זולה – ייתכן מאוד שיש סיבה מצוינת למחיר הזול, ואנחנו פשוט לא רואים אותה מהצד השני של העולם. לכן משקיעים בחברות זרות לעתים קרובות מגלים שהם ה’פראיירים’ בשולחן הפוקר.
כל אלפי פיסות המידע האלה מתחברות להבנה –מה קורה בשוק, ומי מרוויח או מפסיד מכך. זה מידע שלעתים יופיע שחור על גבי לבן רק חודשים רבים בעתיד, אך אנו יכולים לקבל רמזים לתמציתו אם רק נסתכל סביבנו. היו השקעות שמכרתי רק על בסיס שיחה עם מוכר בחנות סלולר או שלט חוצות שהוביל לנקודה שלא חשבתי עליה, אמצעים שפשוט לא זמינים עבורי כמשקיע מעבר לאוקיינוס, ואם מצאנו חברה שמעניינת אותנו להשקעה, אז הרי בישראל תמיד ניתן למצוא חבר של חבר שמגיע בדיוק מהתעשיה ויוכל לחסוך לכם עשרות שעות מחקר באמירה ש”חבל על הזמן שלך”.
אך מה עם הפיזור? האם כדאי לנו להשקיע בישראל, היכן שאנו חיים ועובדים? בעיניי לפיזור יש את מקומו, אך גם לפיזור יש גבולות כאשר הוא בא על חשבון הבנה ומומחיות. האם הייתם מעדיפים לרכוש מכולת בשכונה בה אתם גרים ויודעים בדיוק מה חסר, או מכולת זהה בשכונה אקראית באלאבמה, שם אולי לא מתים על חומוס ואין לכם מושג מה הצרכנים רוצים? גם אם האפשרות השניה מספקת יותר “פיזור”, הסיכון במקרה השני לטעויות גדול בעשרות מונים, וזה בדיוק מה שחוויתי בעצמי בהשקעות מעבר לים. דווקא מכיוון שאנו עובדים וחיים בישראל אותה אנחנו מכירים, מבינים ואוהבים – טבעי שנשקיע בישראל, ונשאיר את ארה”ב לאמריקאים, בטח במחירים של היום.
[זו גרסה פתוחה של כתבה שלי בדה-מרקר, שגם היא גרסה משוכתבת ומעודכנת של מאמר קודם, שראיתי לנכון לסדר ולחדד שנה לאחר מכן]