[הכתבה פורסמה גם בדה-מרקר, משתף בבלוג לצורך הדיון] קשה מאוד לחברות נדל"ן ישראליות לחדור למגזר הערבי. כדי להצליח לבנות מרכז מסחרי במגזר הערבי צריך לעתים לשכנע עשרות בעלי קרקע שעוברת במשפחה דורות, ומדובר באתגר עצום. בעלי הקרקע לא מוכנים למכור, ובטח שלא ליהודים. זו הסיבה שבעוד ערים יהודיות רוויות במרכזי קניות, תושבי רהט למשל עם […]

במאמר הקודם ראינו שכיום מניות קטנות, ככלל, אינן מניבות תשואה גבוהה יותר ממניות גדולות ומשכך אין לצפות לתשואה גבוהה יותר בקניה של סל של מניות גדולות מאשר סל של מניות קטנות. במאמר זה אני רוצה להיכנס יותר לעומק על המאפיינים המיוחדים של שוק המניות הקטנות (מיקרוקאפס), וההזדמנות שלדעתי קיימת כיום בשוק זה. אני רוצה להודות

"פרמיית חברות קטנות", הטענה שמשקיעים מצפים לתשואה גבוהה יותר מחברה קטנה מאשר מחברה גדולה, הפכה לעובדה מוגמרת הן באקדמיה והן בפרקטיקה של הערכות שווי. כשמעריך שווי מחשב שיעור היוון של חברה קטנה הוא משתמש בכל הכלים הרגילים – בטא, שיעור היוון מגזרי ועוד. לאחר שסיים, מדביק מעריך השווי עוד 4-5% לשיעור ההיוון במה שמכונה "פרמיית

כשאנו מבצעים הערכת שווי לחברה אחד הנושאים החשובים ביותר הוא קביעת שיעור ההיוון בו נהוון את תזרימי המזומנים העתידיים של החברה. זו סוגיה חשובה, שכן שינוי של אחוז או שניים בשיעור ההיוון יוביל לרוב לשינוי של עשרות אחוזים בשווי שנגיע אליו. לאחרונה מצאתי את עצמי נתקל בדילמות הקשורות בשיעורי היוון וחשבתי לנסות לחלוק כמה מחשבות