שניב תעשיות נייר

שניב הוקמה בשנת 1992 על ידי אברהם ברנט, ומשפחת ברנט היא בעלת השליטה בשניב גם כיום. משפחת ברנט היא משפחה חרדית, ומפעליה של שניב אינם עובדים בשבת.

עד שנת 2011 היה אפשר להגדיר את שניב כחברה לייצור נייר גולמי – שכן מרבית הרווח של שניב הגיע ממכירת נייר גולמי. יום אחד החליטה שניב שנמאס לה והיא רוצה לייצר את מוצרי הנייר הסופיים בעצמה.

תחום מוצרי הנייר הוא תחום עם הרבה חסמי כניסה אשר נשלט בעבר הלא רחוק על ידי שני שחקנים גדולים וותיקים – חוגלה קימברלי עם נתח שוק של כ-50% וסנו עם נתח שוק של כ-20%.

שניב הצליחה, באמצעות המותגים שלה – “lovely”,שאפו, טאצ’ ועדן, ובמיוחד בעזרת עבודה עם המותגים הפרטיים של רשתות השיווק כמו שופרסל, רמי לוי, סופר-פארם ועוד, לצבור נתח שוק המוערך כיום בכ-25% בתחום מוצרי הנייר המוגמרים – הישג מרשים ביותר. למעשה, הרווחיות של שניב בייצור עבור רשתות השיווק אינה שונה מהותית מהרווחיות במוצרים הנמכרים תחת המותגים של שניב.

כך, מחברה המייצרת נייר גולמי הפכה שניב לחברה עם אינטגרציה אנכית חזקה, כאשר כיום מעל 90% מהנייר הגולמי המיוצר על ידי שניב מיועד לשימוש עצמי, וכמעט כל הרווח של שניב מתחום הנייר מגיע ממוצרי נייר מוגמרים.

השוק המוסדי והרכישה של סאסאטק

בשנת 2018 שניב שמה לה למטרה להגדיל את חלקה בשוק הנייר המוסדי – כל שימושי הנייר שאינם ביתיים. לצורך כך, וכחלק ממהלך כללי יותר להרחיב את סל המוצרים ששניב יכולה להציע, בתחילת 2018 השלימה שניב את רכישת חברת סאסאטק העוסקת בשלושה תחומי פעילות עיקריים – מוצרי ניקוי לבית ולשוק המוסדי, מוצרים לרכב ומוצרי טואלטיקה וקוסמטיקה. הרכישה התבצעה באמצעות הקצאה של 24% מהון המניות של שניב לקיבוץ סאסא.

לאחר הרכישה, ברבעונים 1-3 של שנת 2018 טרם נראתה השפעה משמעותית על הרווחיות של שניב, אך ברבעון הרביעי של 2018 והרבעון הראשון של 2019 ראינו פתאום קפיצה משמעותית בהכנסות וברווחיות שעברה לראשונה את ה-5.5 מיליון ש”ח לרבעון.

לי נראה שמדובר ברכישה סינרגטית ויוצרת ערך אשר מאפשרת לשניב להכניס “רגל בדלת” של הלקוחות המוסדיים של סאסא ולהיפך – למכור מוצרי ניקיון של סאסא ללקוחות של שניב. אני מאמין ששני הצדדים לעסקה – שניב וקיבוץ סאסא – יצאו נשכרים ממנה.

מהלך נוסף שביצעה שניב לאחרונה כדי לחזק את מעמדה בשוק המוסדי הוא רכישת 51% מהבעלות בחברה העוסקת בשיווק מוצרים לשוק המוסדי תמורת 5 מיליון ש”ח, וזאת כחלק מהמהלך המוצהר להתמקד בשוק המוסדי כמנוע צמיחה.

תמחור

שווי השוק של שניב כיום הוא 287 מיליון. לפי קצב הרווח ברבעונים האחרונים שניב יכולה להרוויח מעל 20 מיליון בשנה – מכפיל של בערך 14.5. כלומר, זו לא חברה במחיר רצפה, אך זו חברה מאוד יציבה ואיכותית עם כמה אפיקי צמיחה אפשריים.

המקור הראשון לצמיחה הוא הנייר הביתי, שכן צריכת הנייר עולה בישראל באופן עקבי יחד עם ריבוי האוכלוסיה והעליה באיכות החיים.

אם פעם אנשים היו מקנחים את האף עם נייר טואלט, היום תראה אותם עם טישיו (מה שאני כמעט ולא זוכר לפני 20 שנה). כמו כן, לפחות אצלי בבית, חבילות נייר-מגבת נגמרות כל שבוע . הייתי יכול כנראה להסתדר עם מטלית רב פעמית במקום, אבל ברגע שאתה מתרגל לנייר מגבת המעבר חזרה נראה “מגעיל”. תחשבו על זה שבעבר הלא רחוק חיתולים רב פעמיים היו הנורמה והיום הם שמורים למדינות עולם שלישי. שניב רוכבת גם על גל המותגים הפרטיים של רשתות השיווק אשר בשנים האחרונות מצליחים לקחת נתח שוק יפה אשר עומד כיום על כ-16%.

המקור השני לצמיחה הוא השוק המוסדי בו, יחד עם סאסא, מסוגלת שניב להציע פתרון כולל לגופים מוסדיים ולמנף את הקשרים, השיווק וההפצה של שני הגופים.

בחודשים האחרונים אנו רואים את בעל השליטה, אברהם ברנט, כל הזמן קונה מניות בבורסה (1, 2, 3, 4, 5, 6), שזה סיגנל שאני מאוד מחבב בחברות ישראליות עם בעל שליטה. הרכישות נעשו במחירים של עד 400 אג’ למניה, מאז המניה קפצה לסביבות 480 אג’ כיום, אך אני לא חושב שזה משנה את התמונה מהותית.

קרדיט ליואב אורון שהפנה אותי לחברה שקל לפספס במבט ראשון.

הכותב מחזיק במניות שניב.