אחד הקשיים בלהיות אדם בוגר הוא הצורך לקבל החלטות כה רבות. אדם בוגר מקבל בממוצע כ-35,000 החלטות ביום, אך ניתן להתנחם בכך שרק 70 מהם הן החלטות מודעות. רובן חסרות משמעות, אך נדמה שלפחות חלקן עלול להשפיע על חיינו בצורה מסוימת.
ברשומה זו אתייחס לכמה כשלים שמונעים מאיתנו לקבל החלטות טובות יותר, ואציע כמה טיפים להתמודד איתן.
האם אתם ממקסמים או מסתפקים?
נדמה כי לכל אחד מאיתנו יש דרך ייחודית משלו לקבל החלטות, ואכן נדמה שאין שני אנשים שמקבלים החלטות בדיוק באותו אופן. למרות זאת, רוברט סימון, זוכה פרס נובל בכלכלה, ניסה במאמרו
Rational Choice and the Structure of the Environment לחלק את אוכלוסיית מקבלי ההחלטות לשתי קבוצות:
הסוג הראשון הוא ה-Maximizer או “הממקסמים” – אנשים שמנסים לעבור על כמה שיותר אפשרויות, תוך השקעת מאמץ רב, בניסיון למצוא את האופציה הטובה ביותר. ממקסם שמחפש דירה יבקר בעשרות דירות, ינהל רשימות וינסה לבחור את הדירה בעלת התועלת המקסימלית עבורו.
סוג שני של מקבלי החלטות הוא – Satisficers – שילוב של המילים Satisfy ו-Suffice. נכנה אותם “המסתפקים”. מסתפק יודע מה הוא מחפש להשיג (למשל, קניית דירה שקרובה יותר למקום העבודה, במחיר של עד 4,000 ש”ח). כאשר מסתפק ימצא דירה אחת שעומדת בדרישות שלו הוא מיד יפסיק את החיפוש ויסגור את העסקה.
מאז פרסום המאמר נערכו מחקרים רבים המשווים בין אנשים הנוטים יותר למיקסום, וכאלה הנוטים יותר להסתפקות.
אחד המחקרים מצא כי הנטייה של אדם להיות ממקסם או מסתפק נשמרת במהלך החיים, ומשתנה לעיתים נדירות. מחקר אחר, שהשווה בין תאומים זהים ללא זהים, מצא כי לנטייה זו יש מרכיב גנטי משמעותי.
עם זאת, הנתון הכי מפתיע שנמצא באופן עקבי הוא שעל אף שהממקסמים משקיעים מאמץ רב יותר בקבלת החלטות, משווים ומתייעצים יותר, הם פחות מרוצים מהבחירות שעשו.
למשל, באחד המחקרים אשר בחן סטודנטים שסיימו את לימודיהם וחיפשו עבודה מצא שהממקסמים השקיעו מאמץ רב בהרבה בחיפוש עבודה והצליחו למצוא עבודה במשכורת גבוהה ב-20% מאשר המסתפקים ובכל זאת – הם היו מרוצים פחות מהבחירה שלהם מאשר המסתפקים.
סיבה שהוצעה להסבר תופעה זו היא שלמוח יש נטייה חזקה להצדיק פעולות שעשינו, לאחר שנעשו. הממקסמים נוטים להתעסק בהחלטות יתר על המידה (גם לפני ההחלטה וגם לאחריה) וכך הם מפריעים למוח שלהם לשקר לעצמו שההחלטה הייתה אידיאלית.
יותר מדיי אפשרויות
על פי המודל הכלכלי , בני אדם יודעים מה הם רוצים, וכאשר מוצגות להם מספר אפשרויות הם יודעים לבחור באפשרות העדיפה עבורם. על פי מודל זה, אם אדם מתלבט בין שני סמארטפונים ותוסיף לו אפשרות נוספת – הרי לכאורה רק שיפרת את מצבו – או שמהכשיר שהוספת טוב מהאחרים והוא יבחר בו, או שהוא פחות טוב והוא יחזור למצב בו הוא היה קודם.
עם זאת, מחקרים נעשו בנושא מצאו כי אנשים נרתעים מקבלת החלטה כאשר יש יותר מדיי אפשרויות. במחקר אחד נמצא שמשתתפים יותר נטו לקנות שוקולד כאשר הוצגו מולם 6 אפשרויות, מאשר כשהוצגו מולם 30 אפשרויות. נמצא באותו מחקר גם שאלו שהוצגו להם מעט אפשרויות היו מרוצים יותר מהבחירה.
במחקר אחר ניתנה אפשרות לתלמידי אוניברסיטה לכתוב מאמר כדי לקבל נקודות בונוס. קבוצה אחת נדרשה לבחור נושא למאמר מבין 5 נושאים והקבוצה השניה מבין 30 נושאים. נמצא כי תלמידים בקבוצה הראשונה כתבו יותר מאמרים, ויותר מפתיע – המאמרים שכתבו היו גם טובים יותר וקיבלו ציונים גבוהים יותר.
סיבה אפשרית אחת לרתיעה שלנו מריבוי אפשרויות היא הפחד מחרטה – ככל שיש יותר אפשרויות, כך יותר סביר שנבחר בחירה לא אידיאלית ונאלץ לסבול מחרטה. במחקריהם של כהן וטברסקי נמצא שחרטה היא כוח חזק מאוד, שאנשים נוטים להימנע ממנו גם כשהדבר מוביל לבחירות לא אידיאליות.
סיבה נוספת היא ש”כוח החישוב” הנדרש כדי לבחור בין 30 אפשרויות הוא גדול בהרבה מאשר בין 6 אפשרויות. משכך, אנו מעדיפים אפילו לא לנסות.
אם 30 אפשרויות מתישות אותנו – כיצד ניתן לבחור מסלול קריירה מבין אינספור אפשרויות, לבחור מניה מבין 22,000 חברות ציבוריות, או בן זוג אחד מבין 3.5 מיליארד בני זוג פוטנציאליים? פתרון אפשרי לכך הוא ליצור לעצמנו הגבלה מלאכותית על מגוון הבחירות.
עייפות החלטות
ניתן לחשוב על יכולת קבלת ההחלטות שלנו כמעין שריר, המתעייף במהלך היום. אחד המחקרים החביבים עליי נערך בישראל בשנת 2010. המחקר בחן החלטות של שופטי מעצרים האם לשחרר עצור על תנאי או להורות על המשך מאסרו. מדובר בהחלטה קריטית עבור העצור שגם משפיע על ההסתכלות עליו במהלך ההליך כולו ועל הסיכויים שיורשע בסופו של דבר.
מה שמצא המחקר הוא לא פחות ממדהים – בשעות הבוקר מחליטים השופטים על שחרור של כ-65% מהאסירים. אחוז זה יורד בהדרגה ומגיע לסביבות 0% (!!) זמן קצר לפני ארוחת הצהריים. לאחר ארוחת הצהריים אחוז השחרורים שוב קופץ ל65% ויורד בהדרגה עד לסוף היום.
כלומר, על אף שמדובר בשופטים – מקבלי החלטות במקצועם, אשר העבודה שלהם היא קבלת החלטות, ואשר יכולים להסתמך על חקיקה ופסיקה שבאה לפניהם, גם הם ככל שהם נהיים יותר ויותר מותשים כך הם נוטים להחלטה ה”קלה” יותר – להשאיר את העצור במעצר וזהו.
כדי להימנע מעייפות החלטות ברק אובמה ידוע בכך שנהג ללבוש את אותו דגם חליפה באותו הצבע כל יום – טריק שמשחרר אותך מלקבל עוד החלטה כל בוקר.
איך לשפר את קבלת ההחלטות שלך
הכשלים בהם דנו לעיל הם לא פשוטים, אך לפתרונות שלהם יש מכנה משותף – כדי לקבל החלות טובות ומאושרות יותר צריך להשקיע פחות זמן ומאמץ בקבלת החלטות על ידי הפיכתן לקלות יותר.
בצעו כמה שיותר החלטות בצורה אוטומטית – קבעו שעה קבועה שאתם אוכלים כל יום, מה אתם אוכלים בבוקר ומה תלבשו. בעולם הלבוש – לי למשל יש כמה זוגות מכנסיים מחוייטים זהים וחולצות לבנות שאני אוהב, שמביאות לכך שאני מסוגל להתארגן לעבודה בדקה-שתיים, בלי להשקיע כמעט מחשבה.
דעו מה אתם מחפשים – כמו כן דעו על מה אתם יכולים להתפשר ועל מה לא, ומתי לעצור את החיפוש. השקעת מאמץ יתר בהשוואת כל האפשרויות הזמינות עלולה להיות בזבוז זמן שאפילו לא תביא אתכם להיות מרוצים יותר. כאשר מצאתם אפשרות שהיא good enough – תתקדמו הלאה.
אל תשקיעו מחשבה ברכישות קטנות – רבים מאיתנו (כולל אני) מוצאים את עצמנו משקיעים זמן ומחשבה רבים על אם לקנות קפה במקום אחד ב-10 ש”ח, או לעבור את הכביש ולקנות קפה ב-8 ש”ח. אולי תהיו גאו בעצמכם שבחרתם את הבחירה הקשה וחסכתם 2 ש”ח, אך המאמץ עלה לכם בכוח החלטה. בהמשך היום תהיו פחות מסוגלים לקבל החלטה איכותית בנושאים חשובים בהרבה.
לכן, אם אתם רוצים לרכוש שטות שעולה 20ש”ח, גם אם אתם לא ממש צריכים אותה וגם אם אפשר למצוא אותה בעשירית מחיר ב-Aliexpress – פשוט קנו ותמשיכו ביום. זה חסר משמעות כספית בטווח הארוך, ישחרר לכם משאבים מנטליים ויעשה לכם הרבה יותר כיף בחיים.
היו מודעים לעייפות החלטות – תשאירו את ההחלטות החשובות ביותר לשעות הבוקר. אף פעם אל תקבלו החלטה חשובה כשאתם עייפים או אחרי יום עבודה קשה. מהצד השני – תהיו מודעים לעייפות החלטות של אחרים . כשאתם קובעים ראיון עבודה נסו תמיד לתאם אותו בשעות הבוקר או לאחר הפסקה של המראיין. מניסיון, המראיין יזכור אתכם הרבה יותר טוב וסיכויי הקבלה שלכם יהיו גבוהים בהרבה.
לסיום, לאחר שקיבלתם החלטה – תפסיקו לחשוב עליה ותתקדמו הלאה. המוח מאוד טוב ב”לעבוד על עצמו” שהוא פעל בצורה נכונה – תנו לו לעשות את העבודה שלו. גם אם ההחלטה לא תהיה יותר טובה אובייקטיבית – אתם תהיו מרוצים יותר ומאושרים יותר – וברוב ההחלטות היום-יומיות שלנו זה מה שבאמת חשוב.
