מאז שאני זוכר את עצמי הייתי מרותק מכסף. כבר בגיל 10 הייתי עובד כמזכיר במשרד עורכי-הדין של אמי- עונה לטלפון ומעביר את השיחה. השכר המכובד שלי עמד על 5 שקלים בשעה, ובכל זאת תוך תקופה של שנה-שנתיים הצלחתי לחסוך כמה אלפי שקלים. אני חושב שהוצאתי במצטבר במהלך התקופה פחות מ-20 ש”ח.
אני חושב שזה רקע טוב להבנה של איך אני רואה כסף בתור צרכן, אך זה השתנה מאוד עם השנים. עצם ההתעסקות בהשקעות גורמת ואפילו מכריחה אותך לחשוב על כסף בצורה שונה משאר בני התמותה.
רוב האנשים רואים בכסף כמשהו שנכנס כשעובדים ויוצא כשמבלים -אתה מוכר זמן ומקבל כסף ונותן כסף כדי לקבל צרכים בסיסיים ופה ושם הנאה. כסף גם גדל, לאט מאוד, אם משאירים אותו בבנק. זה הכל וזה גם כל מה שעובדים/צרכנים צריכים לדעת כדי להתקיים.
לא כך למשקיע. משקיע לוקח כסף של שנות עבודה וקונה איתו מושג מופשט, בין אם זה מניה או איגרת חוב, בתקווה להרוויח אך עם סיכון ממשי להפסיד. כסף לא יוצא רק כשהמשקיע מבלה אלא גם כשהוא טועה (ולטעות זה בילוי גרוע מאוד).
כשאתה נתקל כמעט כל יום בעליות או ירידות שמקבילות לחודשים עד שנים של משכורת, אתה לא יכול להמשיך לחשוב על כסף באותה צורה, אחרת תשתגע. מה זה אומר בעצם שהתיק שלך יורד ועולה במשכורת של שנה בכמה דקות? שאם היית מוכר אתמול היית יכול לממן טיול מסביב לעולם במה שאיבדת היום? קשה לחשוב על זה בצורה בת משמעות.
משפט שאני אומר לעתים קרובות לחבריי המשקיעים – חיי המשקיע מלאים בחרטה. כל הזמן אתה מוצא את עצמך תוהה מה היה קורה אם היית נוהג שונה – קונה יותר, קונה פחות וכו’. למעשה – אתה אפילו לא חייב לתהות. אתה יכול ממש בקלות לחשב כמה עלתה לך כל טעות.
לכן, אנו כמשקיעים, כדי לא לאבד את השפיות,נאלצים להפריד מלאכותית בין שני סוגים של כסף – כסף לצריכה שוטפת שעליו יש לחשוב במונחים של הכנסות והוצאות וכסף להשקעות שעליו יש לחשוב במונחים של תוחלת תשואה. בעוד כסף לצריכה נמדד בשקלים, כסף להשקעה נמדד באחוזים.
השינוי הזה, שהכרחי בצורה כזו או אחרת עבור כל משקיע, יוצר מצבים מבלבלים מאוד.
קחו כמשל את הרכב הקודם שלי(באמת, קחו אותו!). עד לפני שנתיים, למרות שבהחלט הייתי יכול לקנות רכב חדש מפואר ביותר, נסעתי על סובארו B4 משנת 2004, כולל הסבה לגז. הרכב הזה עשה לי את המוות, הנעילה החשמלית מאחורה לא עבדה וכך גם אחד החלונות, השעון שבק חיים מזה שנים, היו רעידות ורעשים והמזגן בקושי תפקד.
אשתי לחצה להחליף אוטו, אבל אני הצלחתי לדחות את הקץ בעזרת שקרים על נוסטלגיה ועל כמה אני “אוהב” את הרכב. המטרה האמיתית הייתה להמשיך להפוך כסף לעוד כסף.
לפני שנתיים נסעתי עם המשפחה לאילת ופתאום, 30 ק”מ מאילת, הגלגל התפוצץ. מצאנו את עצמנו בצד הדרך עם תינוקת ועם גלגל קרוע לרמת רצועות גומי ובלי גלגל חלופי (תודות להסבה לגז) וכל זה בחורף וכמה דקות לפני שהשמש שוקעת. את האישה והבת שלחתי במונית ואני המתנתי לעזרה עד שעצרו שני פועלים ערבים ופשוט הצילו אותי – פירקו את הגלגל בעצמם, הסיעו אותי ואת הגלגל 30 ק”מ לאילת, לקחו אותי לחבר שלהם שהחליף את הגלגל, הסיעו אותי חזרה, הרכיבו את הגלגל חזרה בעצמם וסירבו בתוקף לקחת שקל.
זה היה אירוע מכונן עבורי בכמה מובנים , אבל דבר אחד בטוח – אשתי ניצחה בויכוח להחליף את הרכב. כל הסיפור הזה היה ממש סכנת חיים, מילא עבורי אבל עבור הילדה.. ברכב חדיש יותר היינו יודעים שהאוויר בגלגל ירד וכל הסיפור היה נמנע. מפה לשם – קניתי לפני שנתיים רכב חדש, היברידי עם חיישנים להכל וסופר בטיחותי. זו הייתה אחת הפעמים הבודדות בחיי שמשכתי כסף מתיק ההשקעות שלי.
על הרכב שילמתי 120 אלף מהכיס שמשכתי מתיק ההשקעות. מאז ועד היום השווי של הרכב ירד לבערך 80 אלף בעוד שכיום אני יודע בוודאות שאם הכסף היה נשאר בתיק ההשקעות ה-120 אלף האלה היו הופכים ליותר מחצי מיליון ולכו תדעו כמה זה יהיה עוד כמה שנים. מה הדרך הנכונה לחשוב על הדבר הזה?!
תגידו שבדיעבד היה נכון עבור משקיע כמוני לקחת רכב בליסינג – אני פשוט אוסיף את זה לדלי החרטות הענק שלי כמשקיע ולאט לאט אאבד את השפיות. מעבר לכך – מה הטעם בכסף אם אתה לא מוציא אותו?!
וזו רק טעימה קטנה מהסיבוכיות במחשבה על “כסף לצריכה” ו”כסף להשקעות”. אני חושב שהשאלה הבסיסית הזו של מה זה כסף עבורי ובשביל מה אני צריך אותו בכלל תלווה אותי עוד שנים רבות וכך גם התשובה שלי תשתנה.
עם זאת, החשיבה שלי על השקעות עצמן היא פשוטה בהרבה. אני רואה בהשקעות כמעין משחק אסטרטגיה. בתור מי שמכיר לא מעט משחקים, השקעות הם המשחק הכי טוב שיש (אבל גם The Witcher 3: Wild Hunt דיי טוב).
המטרה שלי בהשקעות היא בסופו של דבר “לנצח” בטווח המאוד ארוך. זה גם אומר שאני לא יכול להרשות לעצמי לפשל בדרך.
ברגע שאתה מסתכל על השקעות כמשחק (ואני לוקח משחקים מאוד ברצינות) אתה מנתק את הפחד ומתמקד במטרה. לכולנו יש קשר רגשי כזה או אחר לכסף או פחד מכישלון – אבל מי שנותן לרגשות האלה לשלוט בו לא ינצח. צריך לדעת מתי לתקוף ומתי להתבצר.
לגבי כסף בחיי היום יום – הוא כמעט ולא מעניין אותי. כסף עבורי הוא אמצעי לא להיות שכיר (וואו כמה שאני לא רוצה לחזור לשם) ולשלוט בזמן שלי.
ברוב השבועות הלו”ז הפורמלי שלי כולל פגישה או שתיים וזהו – ואני טוען שככה צריך להיראות לו”ז של משקיע. אם הייתי עכשיו מגלה על חברה באילת שאולי יש בה הזדמנות או שנפלה מרפסת בפרויקט של רני צים בכפר סבא הייתי מתניע את האוטו ונוסע מעכשיו לעכשיו. הגמישות הזו קריטית.
אז לסיכום, כסף במובן שרבים חושבים עליו, כאמצעי למימון חופשות וקניית דירות, לא מעניין אותי. לא הייתי בחו”ל שנים ובחיים לא תמצאו אותי משוויץ בכמה הרווחתי אלא יותר משוויץ בזה שהילדה שלי למדה לכתוב את השם שלה הפוך (מצחיק איך שזה קורה).
למעשה, אני כל כך לא משוויץ שאנשים לעתים קרובות רואים לנכון “לעשות עליי דאווינים” על כמה הם מרוויחים. אז אני מקשיב בסבלנות, מחייך ואומר להם כל הכבוד.
כסף כאמצעי לחופש ולשליטה בזמן שלך הוא מעולה ומאפשר לכם לחיות חיים שלמים יותר, גם כשכירים שלא חיים בפחד מהבוס. בכל זאת, בשלב מסוים כסף למטרת כסף הוא מטרה גרועה בחיים, תתמקדו במה שחשוב (ותקנו מתנות לאחרים).
