וירוס הקורונה COVID-19 התפרץ לתודעה הציבורית באופן אלים בחודש האחרון, ונראה שתודות לו השבוע יהיה השבוע עם הירידה החדה ביותר ב-S&P מאז 2008. לאור הפניות הרבות שאני מקבל והלחץ שמפעילה הסביבה והתקשורת, אני רוצה לנצל את ההזדמנות כדי להציג איך אני חושב על המשבר התורן. המטרה שלי היא לא לבוא עם מנטרה כמו ‘אסור למכור בפאניקה’ או ‘השקעות הן לטווח ארוך’ אלא לבחון את המידע שיש לנו כרגע והאם הוא מצדיק את התגובה.
כמו שפעת -הקורונה הוא וירוס (בניגוד לחיידק). אנטיביוטיקה אינה אפקטיבית כנגד וירוסים אך חיסונים (וככל וישנם) כן. התסמינים של הקורונה הם חום, שיעול וקוצר נשימה. מתוך המקרים שדווחו 80.9% הם קלים (כמו שפעת, החלמה בבית), 13.8% הם חמורים (דלקת ריאות).
שיעור התמותה מהוירוס מוערך כרגע ב-2% אבל מה שמתפספס במספר הזה זה הנקודה הבאה – הנתונים שיש לנו הם ברמה מאוד ירודה. אחת הסיבות לכך, שמעוררת חשש בקרב חלק מהעוקבים, היא שהוירוס החל לפני כחודשיים, וחלק מהחולים הידועים נדבקו רק לאחרונה. כלומר – יש כאלה שנדבקו ועוד לא מתו מה שעלול להעלות את אחוז התמותה.
עם זאת רובן המוחלט של ההטיות עובדות בדיוק לצד השני והופכות את הנתון של 2% תמותה ללא רלוונטי:
הטיה ראשונה היא שנתון זה אינו כולל את אלה שאינם חולים. קחו למשל וירוס האבולה- EBOLA. שיעור התמותה של EBOLA הוא 90% (!!), אבל בפועל מתים ממנו מעט מאוד אנשים למה? כי ככלל אצבע ככל שוירוס יותר קטלני הוא פחות מדבק וככל שהוא יותר מדבק הוא פחות קטלני.
הטיה שניה היא שנתון זה אינו כולל את אלו שחולים באופן קל. אם היית סיני שבכל מקרה לא יוצא מהבית שלו, המפעל סגור וכו’ ופתאום מתחיל לך חום קל ושיעול. אתה באמת תלך עכשיו לבית החולים הכי צפוף בעולם?? ועוד עם סיכון שיבודדו אותך שבועות וירחיקו אותך מבני משפחה שתלויים בך? אתה תתייחס לזה כסך הכל שפעת ותמשיך בחייך. כל אלה עם התסמינים הקלים שכלל לא פונים לבתי החולים לא נספרים. מצד אחד זה מרתיע כי כמות החולים האמיתית לא ידועה – אבל זה אומר שרוב מי שעובר את הקורונה ש’עוד שפעת’ כלל לא נספר בסטטיסטיקה. לדעתי עובדה זו מטה באופן דרסטי את נתוני התמותה מעלה.
הטיה שלישית היא ששיעור התמותה לא מתחשב בגיל או במחלות קודמות. הקורונה מוטה מאוד לקשישים וילדים כמעט ולא נדבקים כלל. לצורך הדוגמה – נניח שכל אזרח במדינת ישראל נחשף לקורונה בבת אחת. גם אם מאה אנשים בסך הכל יידבקו, ומתוכם ימותו שני קשישים, אחד חולה סרטן סופני והשני בן 125 עדיין הכותרות בעיתונים יהיו כי שיעור התמותה מהקורונה בישראל הוא 2% – למרות שמתו בסך הכל 2 חולים מתוך כל אוכלוסיית ישראל.
הטיה רביעית היא שהנתונים נלקחים מאזור גאוגרפי מסוים מאוד עם מאפיינים משלו – WUHAN בסין. לצורך הדוגמה – הטמפרטורה הממוצעת בווהאן בפברואר היא חד ספרתית נמוכה. אנחנו יודעים שה-SARS, וירוס מסוג קורונה שהתפשט בשנת 2003, נכחד תודות לחום ושכל מעלה של עליה בטמפרטורה הורידה את שיעור ההדבקה במספר אחוזים. הקיץ ב-2003 פשוט הכחיד את הסארס לחלוטין. לכן יש סיבה טובה לחשוב שגם הקיץ הקרוב באסיה יעשה שמות בקורונה, שלא לדבר על הקיץ הישראלי – אפילו החורף הישראלי חם בהרבה מ-Wuhan.
הטיה חמישית היא ששיעור התמותה המדובר הוא באזור עני יחסית שהוירוס הופיע בו כרעם ביום בהיר. היכולת לטפל במחלה כזו היא בוודאי קשה יותר בשבועות הראשונים כשאין כמעט כל מידע על המאפיינים של המחלה. סביר שעם הזמן ימצאו דרכים יעילות לסייע לחולים ואולי אפילו יפותח חיסון- גאווה ישראלית.
עם כל ההטיות הקיצוניות האלה- 2% נראה לי כמו שיעור אפסי שיכול שיתברר עם הזמן שיותר קרוב ל-0.2%.
עוד קצת פרופורציות: נכון להיום כמות המתים משפעת השנה (2020) היא 77,800 ובשנה ממוצעת כ-650,000 מתים משפעת לעומת 2,800 מתים מקורונה עד כה.
כמות המקרים הפעילים נמצאת בירידה:
שיעור ההחלמה עולה בזמן ששיעור התמותה יורד:
כולם כל כך מתמקדים בשאלה אם יש חולה או שניים בישראל, אך הנתונים שציינתי גורמים לי לחשוב שגם אם הקורונה אכן תתפשט (מה שכלל לא בטוח) – ההשפעה הבריאותית תהיה דומה לשפעת.
אבל (!) יש נושא נפרד לחלוטין והוא הבהלה שאחזה באוכלוסיה ובפרט במשקיעים. ימים ספורים לאחר ששמענו לראשונה את השם קורונה כבר הוכרז בישראל, כמה מאות מטרים מהבית שלי, על התוכנית להקים בית חולים לחולי קורונה (?!) ומשרד הבריאות ממליץ לא לצאת מהמדינה. נראה שלקראת הבחירות הדבר האחרון שהפוליטקאים הישראלים רוצים שיגידו עליהם זה שהם ‘לא עושים מספיק’ (בזמן שהם בהחלט עושים יותר מדיי). התקשורת כידוע מתחרה על קליקים ואין אף אחד עם אינטרס לבוא ולהרגיע.
כל אלה הביאו לקריסה ברוב המניות והובילו כאמור למה שמסתמן כשבוע הגרוע מאז 2008. גם אם ניקח את הדברים לקיצון של הקיצון – אנשים חוששים לצאת מהבית עד כדי מיתון (ואנחנו שנות אור משם) – יש חברות שיושפעו מכך פחות מאחרות. הקריסה גם הייתה בקורלציה גבוהה מאוד – מה שאומר שמניות ‘שהגיע להן’ (אל-על למשל עם ירידה מיידית בתיירות) ירדו יחד עם מניות שממש לא הגיע להן (רפק עם חוזים למכירת חשמל עשורים קדימה לחברת החשמל).
אגב, יצוין שדווקא התגובה בסין עצמה בה רואים את הדברים מקרוב הייתה הכי מתונה מכל המדינות בעולם!
יש הרבה מקום לאופטימיות. מאוד ייתכן שהוירוס כלל לא יתפשט, שיימצא חיסון, שהקיץ יחסל אותו כמו שהוא חיסל את הסארס והתסמינים הם בלאו הכי קלים. התחזית שלי היא שתוך כמה חודשים הקורונה ייראה כמו היסטוריה עתיקה ונעבור לשטות הבאה.
בצד הפסימי יש לנו בעיקר את הפאניקה – אנשים עלולים לא לצאת מהבית כמה חודשים, לא לצאת לחו”ל, לבזבז פחות וכו’. תהיו מודעים לאפשרות הזו בהחלטות ההשקעה שלכם. אני בהחלט עושה זאת כשאני בוחר מניות והעובדה שהמניות יורדות ביחד מאפשרות לעשות שינויים לחברות שמושפעות פחות כמעט ללא כל “קנס מעבר”. למשקיעים האקטיביים מבינינו תנודתיות, בטח כשהיא “טיפשה” (הכל זז יחד), יוצרת אפשרויות.
לסיכום, אומרים שהמילה הסינית ל”סכנה” ( 危机 ) סובלת גם משמעות של “הזדמנות“. נראה שזה מתאים במיוחד לענייננו.
