אחת השאלות הפיננסיות שהעלה משבר הקורונה, עם חוסר היציבות התעסוקתית שהביא עמו, היא כמה כסף צריך אדם כדי להפסיק לעבוד לעד. שאלה זו הפכה למורכבת הרבה יותר בסביבת הריבית הנוכחית. אם בעבר היה מספיק מחשבון פשוט כדי לענות עליה, היום אין ברירה אלא להיכנס יותר לעומק.
ישנן הגדרות רבות לפרישה, אך לצורך הדיון נשתמש בהגדרה המחמירה ביותר – ברצוננו לפרוש היא היכולת לשמור על רמת החיים הריאלית מבלי לאכול את החיסכון כלל. הסיבה שבחרתי בהגדרה זו היא שהיות ואנחנו חיים מפירות ההשקעה משך הפרישה לא משנה, ולכן אם נעמוד בקריטריונים נוכל לפרוש בכל גיל והחיסכון יספיק לנו לתקופה.
פרישה באמצעות אג”ח
לפני עשור וקצת יכולנו לענות על שאלת הסכום הנדרש לפרישה בקלות. אם הריבית על אג”ח ממשלתי צמוד היא כ-4% ואני צריך כ-10,000 ש”ח בחודש כדי לחיות אזי 3 מיליון ש”ח בדיוק שמושקעים באג”ח ממשלתי צמוד יספיקו לי כדי לממן את הוצאותיי, ואפילו ישמרו על ערכם הריאלי (שכן מדובר באג”ח צמוד). לצערנו היום, הדברים יותר מורכבים.
נכון להיום אג”ח ממשלתי צמוד ל-20 שנה יניב עבורנו תשואה צמודה של 0.15%. כלומר חישוב מקביל לחישוב שעשינו קודם יביא אותנו למסקנה שכדי לפרוש אנחנו צריכים לא פחות מ-80 מיליון ש”ח! כלומר, עבור רובנו שלא מסוגלים להתקרב לסכום זה, בניגוד למצב לפני קריסת ה בריביות בעולם כיום אין אפשרות לפרוש ללא סיכון כלל, ועלינו ליטול סיכונים מסוימים כדי להוריד את הסכום הנדרש לפרישה לסכום סביר יותר.
פרישה באמצעות נדל”ן
אפשרות נוספת לממן פרישה מוקדמת היא על ידי קניית דירות להשקעה. על פי נתוני הלמ”ס התשואה על דירות מגורים בישראל היא 3%, כלומר על כל מיליון ש”ח שנשקיע בדירה נקבל 30,000 ש”ח ברוטו בשנה. התשואה הזו גם ריאלית – כלומר שווי הדירה והשכירות צפויים לעלות יחד עם עליית מחירים כללית במשק.
מהצד השני- תשואת השכירות היא ברמת וודאות נמוכה בהרבה מאגרת חוב ממשלתית. יהיו לנו תיקונים סדירים בדירה ומדי פעם תיקונים גדולים. יהיו גם תקופות ללא שוכר. בנוסף, אם אנו רוצים לממן פרישה מוקדמת באמצעות דירות יהיה עלינו לשלם מס רכישה ועלויות בעלי מקצוע. יהיה עלינו גם לשלם מס של 10% על הכנסות השכירות מהשקל הראשון. כל אלה מורידים את התשואה משכירות לסביב 2% בלבד, וגם הכנסה זו תהיה תנודתית במידה מסוימת.
כלומר, כדי לממן פרישה עם סך של 10,000 ש”ח לחודש בלי לנגוס בקרן נהיה צריכים השקעה של כ-6 מיליון ש”ח בדירות בישראל. סכום יותר סביר אך ממש לא נמוך, ואף כולל רמה מסוימת של סיכון הן ברמת הדירה הספציפית שמתיישנת ב-30 שנים במהלך התקופה והן בחשיפה לשוק אחד, שוק הדיור בישראל. קיים גם סיכון מסוים לתרמיות, ובמהלך עבודתי כעורך דין נתקלתי במספר תיקים בהם דירה נמכרה מספר פעמים לרוכשים שונים, או בחריגות חמורות.
גם אם נצליח לצבור את הסכום הנדרש, לכל היותר הוא יאפשר לנו לשמור על רמת חיינו. השקעות בנדל”ן למגורים בחו”ל יכול להניב תשואה גבוהה יותר, אך מגביר את כל הסיכונים שצוינו, כולל הסיכוי לתרמיות.
אם ברצוננו לפרוש עם סכום נמוך יותר נאלץ לעשות שימוש בכלי ההשקעה שהוכיח את עצמו כבעל התשואה הגבוהה ביותר לאורך זמן – שוק המניות.
פרישה באמצעות מניות
בממוצע של מעל 200 שנים שוק המניות הניב תשואה של כ-9.5%, משמעותית מעבר לשאר האפיקים. החיסרון בשוק המניות, בטח בכל הנוגע לפרישה מוקדמת, הוא התנודתיות. יהיו שנים בהן התשואה תהיה חיובית, אך יהיו שנים בהן התשואה תהיה שלילית. האם בכל זאת ניתן להשתמש בשוק המניות כדי לפרוש מוקדם עם סכום סביר?
עשיתי את הבדיקה הבאה: נניח שהייתי משקיע 1,500,000 ש”ח במדד מחקה של ה-S&P תשואה כוללת (צובר דיבידנד) ובכל חודש הייתי מושך סכום מחיה של 10,000 ש”ח (פלוס אינפלציה של 1.5% לשנה) למחיה לשנה הקרובה, וכך הייתי עושה במשך 30 שנה, מה היה מצבי בסוף התקופה? בדקתי כך נקודות התחלה שונות ובולטות ב-100 השנים האחרונת.
ובכן, למרות שבמשך 30 שנה המשיכה המצטברת הייתה עומדת על 4.5 מיליון ש”ח, לא רק שהסכום המקורי היה מספיק למחיה אלא כמעט בכל המקרים היינו מסיימים את התקופה ברווח נאה. בתקופה בין 1986-2015 למשל משקיע שהיה פועל כך היה מסיים עם 11.8 מיליון ש”ח בנוסף למשיכה במהלך התקופה. היו מעט תקופות בהן הסכום לא היה מספיק, אך ניתן לומר שכל עוד לא פרשנו בשיא בועת מניות כמו שנות ה-20 של המאה הקודמת 1.5 מיליון היו מספיקים לנו לפרישה.
יצוין שלא התחשבתי בחישוב זה במיסוי הבורסה, היות והוא לא משפיע על החישוב. מס בורסה משולם רק לפי החלק היחסי של הרווחים במכירה והבעיות נוצרות רק כאשר יש ירידות בשלב מוקדם בפרישה, אז לא ישולם מס. יש גם כלים כמו קופות גמל וקרנות השתלמות בהן לא משולם מס, או משולם מס מופחת, בטח כאשר הכסף מיועד לפרישה.
כיצד ניתן להגדיל את הוודאות שהסכום יספיק לנו? ובכן, הגדלת הסכום אפילו באופן צנוע מורידה את השפעת משיכת הכספים והירידות המוקדמות. אם נגדיל את הסכום ההתחלתי ל-2 מיליון ש”ח למשל אז אפילו אם פרשנו רגע לפני המשבר של 1929, עדיין הסכום היה מספיק לנו למחיה ל-30 שנים והיינו מסיימים את התקופה עם מעל 5.2 מיליון ש”ח! בשנים טובות יותר, אגב, כמו משנת 1970-1999, היינו מסיימים את התקופה עם 47 מיליון ש”ח לאחר שחיינו מהסכום, מבלי לעבוד, במשך 30 שנים. אם נשקול להחליף קניית דירה בשכירת דירה, נשתדל לא לפרוש בשיאה של בועה בשוק המניות או לחילופין נמתין כמה שנים עם משיכת הכספים מהחיסכון כדי לתת לתשואה לעבוד נעלה את הסיכוי שלנו להתעשר לרמת ודאות גבוהה ביותר.
זה נכון שאין ודאות, בטח ב-2020, ומה שעבד בבדיקה אחורה 200 שנים יכול לא לעבוד מחר, אך לבעלי יכולת התמדה שוק המניות הוא האפיק היחיד שמציא אפשרות ממשית לפרישה מוקדמת אפילו לצעירים בשנות ה-30-40 לחייהם.
