אני חובב גדול של השקעות בחברות קטנות – הסיפורים מעניינים, לומדים להכיר את כל השחקנים השונים ומה משפיע על תוצאות החברה וכמעט אף פעם אין סיקור של אנליסטים או עניין של גופים מוסדיים. למצוא חברה קטנה ומוצלחת מרגיש כמו למצוא יהלום בחצר האחורית.
בנקים, לעומת זאת, הם גופי ענק, עם הרבה סיקור תקשורתי וסיקור מטעם אנליסטים. בנוסף – הם גם עסקים מאוד מורכבים – מעין “קופסה שחורה”. בכל זאת, כאשר אני מדבר עם חברים על שוק ההון ומה המשמעות של להשקיע במניה אני שוב ושוב חוזר לבנקים כדוגמה המייצגת.
הסיבה לכך היא שעל אף מורכבותם והדוחות הענקיים שלהם, בסופו של דבר בנקים עובדים במודל עסקי קל להבנה – בנקים לוקחים הון, ממנפים אותו עם פיקדונות ומלווים אותו בריבית. הבנקים גם גובים עמלות שכולם אוהבים לשנוא אך הן מהוות סדר גודל של שליש או אפילו רבע מההכנסות, כאשר החלק העיקרי מגיע מהכנסות המימון.
כלומר, מכיוון שחומר הגלם העיקרי שבנק עובד איתו הוא כסף, ניתן לבחון את תוצאותיו של בנק והתמחור שלו על פי שני מדדים משלימים – תשואה על ההון ומכפיל הון.
לגבי תשואה על ההון- הבנקים הגדולים בישראל נעים סביב תשואה של 10% – בנק פועלים ולאומי קצת מתחת ומזרחי קצת מעל (אם נתעלם מההפרשה על שערוריית המס ב-2018). כלומר – על כל שקל שלהם שנמצא במאזן הם יעשו בערך 10 אגורות – חלק ילך להגדלת ההון (למימון צמיחה או מסיבות רגולטוריות) וחלק יוחזר למשקיעים כדיבידנד.
יש שני כוחות שצפויים להשפיע לטובה על הרווח בשנים הקרובות – התייעלות בכוח האדם ועליית ריבית:
ההתייעלות מתבטאת בתוכניות פרישה של עובדים וסגירת סניפים. כך זה נראה בבנק לאומי:
ובבנק הפועלים:
לא רק שהרבה עובדים עוזבים – אלא מדובר בעובדים הותיקים והיקרים יותר עם עלות שכר ממוצעת של מעל חצי מיליון בשנה. בנוסף לכך נסגרים סניפים ועל פי הכתבה הזו נראה שיש עוד הרבה סניפים לסגור.
נראה שהתייעלות זו באה בגיבוי (שלא לומר דחיפה) של בנק ישראל.
המאמצים האלה נושאים פרי ובשנים האחרונות יחס היעילות של הבנקים (עלויות חלקי הכנסות – יותר נמוך זה יותר יעיל) הולך ומשתפר. למשל בבנק הפועלים:
עליית הריבית גם היא צפויה להיות כוח משמעותי שירים את רווחי הבנקים.
הבנקים כאמור משלמים על פקדונות הלקוחות ריבית מסוימת, לוקחים את הפקדונות ומשקיעים או מלווים אותם בריבית יותר גבוהה. לפני כעשור הבנקים היו משלמים על העו”ש ריבית של 2-3% ויכולים להלוות את הכסף לבנק ישראל בריבית של כ-4% – פער משמעותי (מה שמכונה Financial Margin) שהבנק היה מרוויח על הכסף של המפקידים ללא סיכון.
היום, לעומת זאת, הבנקים יכולים לקבל מבנק ישראל רק 0.25%. זה אומר שגם אם הם יורידו את הריבית על פקדונות ל-0% עגול – עדיין מרווח האשראי יהיה נמוך מאוד וזהו למעשה המצב כיום. הבנקים נאלצים לעבוד קשה יותר ולהלוות בריביות סבירות כמה שיותר מתוך כספי הפקדונות. משכך – אפילו עליה צנועה בריבית תקפיץ את מרווח האשראי בעשרות אחוזים.
אגב, נראה שעם השנים בסביבת הריבית הנוכחית, הבנקים למדו איך להרוויח יותר כסף אפילו במצב הקיים עם הריבית הנמוכה – כך למשל זה נראה בבנק הפועלים:
אז אמרנו שיש לנו עסק שעושה תשואה של 10% על ההון שצומח עם הכלכלה ועם פוטנציאל צמיחה ברווח מצד התייעלות ועליה בריבית. נשאלת השאלה כמה זה שווה.
כיום ניתן לרכוש מניות של בנק פועלים ולאומי לפי מכפיל הון של סביבות 1 – אפשר להתייחס לכך כמכונה שעושה 10% על ההון שאתה מכניס לתוכה. בנק מזרחי נסחר לפי מכפיל הון 1.2 – בעיקר כי מצפים ממנו ליותר צמיחה בהשוואה לאחרים. רק לפני שנתיים היה ניתן לקנות מניות של הבנקים הגדולים במכפיל הון של 0.6- מה שמקביל לתשואה של 16% על ההון שמושקע במניה. מאז המניה עלתה וחולקו דיבידנדים והפער להון נסגר.
אני חושב שהשקעה בבנק היא לכל הפחות תחליף עו”ש לא רע. באופן אישי, כשיש לי כסף בצד ואין לי רעיון השקעה באותו רגע – אם הוא בדולרים אני שם אותו בתעודה מחקה (Vanguard) ואם הוא בשקלים אני משקיע אותו באחד הבנקים – כי למה לשים את הכסף בבנק אם אפשר להשקיע בבנק?
הכותב עלול להחזיק בניירות הערך המוזכרים בכתבה.
